דיכאון אחרי לידה אצל גברים: סימנים, סיבות ומה עושים (מדריך לבן הזוג)

כן, גם אבות חווים דיכאון אחרי לידה, והוא נראה לעיתים קרובות אחרת מהדימוי המוכר: פחות בכי ויותר כעס, עצבנות, ריחוק ובריחה לעבודה או למסך. אם הסימנים נמשכים יותר משבועיים או פוגעים בתפקוד, פונים לרופא המשפחה או לגורם בבריאות הנפש. זו פנייה רפואית רגילה, לא כישלון. ואם יש מחשבות לפגוע בעצמך, פונים מיד לער"ן בטלפון 1201 או למיון.

רוב ההכנה ללידה מדברת על האמא, וזה הגיוני: היא זו שיולדת. אבל השבועות הראשונים לוקחים מחיר גם ממך: חוסר שינה, אחריות כלכלית שמרגישה כבדה יותר, זוגיות שהשתנתה בין לילה ותינוק שבוכה ואתה לא תמיד יודע למה. אצל חלק מהאבות זה נשאר מתח רגיל של התקופה, ואצל חלק זה מתגלגל למשהו כבד יותר. המדריך הזה נועד לעזור לך לזהות את ההבדל, לדעת מה עושים, ולדעת למי פונים.

האם גברים באמת חווים דיכאון אחרי לידה?

כן. משרד הבריאות מקדיש לנושא עמוד ייעודי שנקרא "דיכאון אחרי לידה אצל גברים", והוא מונה סימנים, גורמי סיכון וכתובות לפנייה. גם הספרות המחקרית מתעדת את התופעה. סקירה שיטתית ומטא-אנליזה של 43 מחקרים (Paulson ו-Bazemore, JAMA, 2010) העריכה שיעור מצטבר של כ-10% מהאבות עם דיכאון בהריון ובשנה שאחרי הלידה, ומצאה ששיעורים גבוהים יותר דווחו בחלון של שלושה עד שישה חודשים אחרי הלידה. חשוב לקרוא את המספרים בזהירות: הם משתנים בין מחקרים, מדינות ושיטות מדידה, והם ממוצע ולא תחזית אישית.

מה שחשוב יותר מהמספר הוא ההבנה שזה לא "פינוק", לא חולשה ולא משהו נדיר שקורה לאחרים. הדיכאון יכול להופיע כבר בהריון ויכול להופיע גם חודשים אחרי הלידה, ולכן אין "תאריך תפוגה" שאחריו אפשר להירגע.

איך זה נראה אצל גברים: סימנים שקל לפספס

אנחנו מדמיינים דיכאון כעצב ובכי, ולכן הרבה אבות לא מזהים את עצמם. לפי משרד הבריאות, אצל גברים הדיכאון מתבטא לעיתים קרובות בכעס ובעצבנות. הסימנים שהמשרד מציין, ושעולים גם בספרות המקצועית, כוללים:

• כעס ועצבנות: חוסר סבלנות, ריבים שמתלקחים על דברים קטנים, תחושה שאתה "על קוצים".
• מתח וחוסר מנוחה: קושי להירגע, אימפולסיביות והתפרצויות שלא אופייניות לך.
• ריחוק: התרחקות מבת הזוג, מהחברים ומהמשפחה, ותחושה של צפייה מהצד בחיים שלך.
• שינוי בשינה ובתיאבון: קושי להירדם גם כשהתינוק ישן, או אכילה מרובה או מועטה.
• תסמינים גופניים: כאבי ראש ובעיות עיכול.
• ירידה בעניין: דברים שנהנית מהם כבר לא מעניינים אותך, וקשה להתרכז או להחליט החלטות פשוטות.
• בריחה: שעות ארוכות בעבודה, במסך או בשתייה כדי לא להרגיש.

מה ההבדל בין זה לבין עייפות רגילה של הורה טרי? עייפות משתפרת אחרי לילה טוב או שניים. מצב רוח שנשאר כבד, כעס שלא מרפה וריחוק שמעמיק גם כשישנת, הם סימן שכדאי לבדוק. כלל אצבע שימושי: אם זה נמשך יותר משבועיים, או אם בת הזוג אומרת שהיא מזהה בך שינוי, מתייחסים לזה ברצינות.

אם אף אחד לא יודע שקשה לך, אף אחד לא יכול לעזור לך. לדבר זה לא להתלונן, זה הצעד הראשון בטיפול.

למה זה קורה דווקא עכשיו: גורמי סיכון

הלידה מזיזה הרבה קרקע בבת אחת. על פי משרד הבריאות, הסיכון גבוה יותר כשיש היסטוריה של דיכאון, קשיים בזוגיות, דיכאון אצל בת הזוג, או סביבה שאינה תומכת בתפקיד החדש של האב. בפועל, אלה הדברים שאבות מספרים עליהם הכי הרבה:

• דיכאון אצל בת הזוג. בסקירה של JAMA נמצא מתאם חיובי ובינוני בין דיכאון אצל האם לדיכאון אצל האב. במילים פשוטות: כשהיא במקום קשה, כדאי שתשים לב גם אליך.
• דיכאון או חרדה בעבר, או כבר במהלך ההריון.
• לחץ כלכלי ותחושת אחריות להכנסה של המשפחה.
• חוסר שינה מתמשך, שמחליש את היכולת להתמודד עם כל השאר.
• תחושה של "צד" בקשר: הקשר בין האמא לתינוק עוצמתי ואינטימי, ולא מעט אבות מרגישים מיותרים או לא בטוחים איפה הם נכנסים לתמונה.
• חוויית לידה קשה או מפחידה, שגם אבות יכולים להישאר איתה אחרי שהכול נגמר טוב.

התחושה האחרונה, של להיות בצד, נפוצה ולא אומרת שמשהו לא בסדר איתך. דווקא אב שהוכן מראש לתפקיד פעיל ויודע מה התפקיד שלו בלידה ובימים שאחריה, מגיע לתקופה הזאת עם יותר תחושת מסוגלות. זו לא תחליף לטיפול, אבל זה גורם מגן שכדאי להכיר.

מה עושים: חמישה צעדים מעשיים

1. שם ללא שיפוט. במקום "אני אבא גרוע", נסה "אני מרגיש כבר שבועות כעס וריחוק, וזה לא אני". כשיש שם למה שקורה, קל יותר לדבר עליו.
2. מדברים עם מישהו. בת הזוג, חבר קרוב, אח או אבא. השיחה לא צריכה להיות מושלמת, רק כנה. עצם ההוצאה החוצה מקלה, ועוזרת לאחרים לראות מה שאתה לא רואה על עצמך.
3. פונים לאיש מקצוע. רופא המשפחה הוא נקודת פתיחה טובה: הוא יכול להתרשם, לבדוק גורמים גופניים ולהפנות לטיפול נפשי. אפשר גם לפנות לקופת החולים ישירות בבקשה לטיפול נפשי, ולטיפת חלב, שמשרד הבריאות מציין כגורם לקבלת הקשבה והכוונה.
4. שומרים על הבסיס. שינה במשמרות עם בת הזוג כדי שכל אחד יקבל רצף של כמה שעות, תנועה יומית ואוכל סדיר. זה לא מרפא דיכאון, אבל חוסר שינה מחמיר כל דבר. מדריך השינה הבטוחה לתינוק והמדריך לקוליק יכולים לחסוך הרבה מהלילות המתישים.
5. שומרים על חיבור עם התינוק. גם בימים קשים, חצי שעה של מגע עור לעור, הלבשה או הליכה עם עגלה בונה קשר וגם מחזקת את תחושת התפקיד שלך. אפשר להעמיק במדריך הטיפול ביילוד.

איך מדברים על זה עם בת הזוג

זו אחת השיחות הקשות, בעיקר כי אתה לא רוצה להכביד עליה כשהיא בעצמה מותשת. אבל היא כנראה כבר שמה לב, ושתיקה מרגישה לה לעיתים כריחוק או כחוסר עניין. כמה כללים שעוזרים:

• בוחרים רגע שקט, לא באמצע ריב ולא בשתיים בלילה.
• מתחילים מעצמך: "אני לא מרגיש טוב בזמן האחרון ואני רוצה שנדבר", ולא "את לא מבינה כמה קשה לי".
• שואלים גם אותה: כשיש קשר בין דיכאון אצל שני בני הזוג, שווה לדעת איך היא מרגישה באמת, ולא להניח שהיא "בסדר".
• מסכמים צעד אחד קטן: תור לרופא המשפחה, שיחה עם חבר, או שעה פנויה בשבוע. אין צורך לפתור הכול הערב.

אם בת הזוג היא זו שמתמודדת עם דיכאון אחרי לידה, ראה גם את הקטע על ההחלמה אחרי לידה ואת זכויות האב אחרי הלידה, שכוללות ימי חופשה והסדרים שיכולים להקל על העומס בבית.

מתי לא מחכים: סימני אזהרה

מעבר למצבי החירום, יש סימנים שאומרים "לא להמתין": ירידה בתפקוד בעבודה, שתייה או שימוש בחומרים כדי להתמודד, התפרצויות כעס שמפחידות אותך או את בת הזוג, או הרגשה שאתה כבר לא מצליח ליצור קשר עם התינוק. אלה סיבות לפנות לעזרה השבוע, לא "אחרי שהתינוק יגדל".

איך מתכוננים מראש

ההכנה ללידה שלנו מתמקדת בחדר הלידה, אבל כדאי לתכנן גם את הימים שאחריו. כמה דברים שאפשר לעשות כבר בהריון:

• לדבר עם בת הזוג על איך מחלקים את הלילות ומי עוזר בשבועות הראשונים.
• לשמור מראש מספרי טלפון: הרופא, הקופה, טיפת חלב, ער"ן.
• לכלול את הנושא בתוכנית הלידה והימים שאחריה, ולהסכים על מי מבקשים עזרה כשקשה.
• להבין את תפקיד האב לאורך כל התקופה, לא רק ברגע הלידה: זה נושא ש"דולה לגבר" מכסה לעומק.

שי בייקר · דדי דולה

אבא שעבר קורס הכנה ללידה, ליווה בפועל את לידת בתו והיה עזר ממשי בחדר הלידה. היום מלמד אבות אחרים דרך הקורס הדיגיטלי דדי דולה.

המידע במאמר זה הוא מידע כללי מתוך ניסיון אישי ולמידה, ואינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחון או תחליף להתייעצות עם רופא/ה או איש מקצוע בבריאות הנפש. במצב חירום או במחשבות לפגוע בעצמך או באחר, פנו מיד לער"ן (1201), למיון או למד"א (101).